Orpheus Prayer \ Seven Lines To Sunrise

ORPHEUS PRAYER

Death and yet more death, sand and more sand
We have stood in the square hungry to be

and, like mountain shadows,
covered the city with pictures of a waking sleep.

Was she there or wasn’t she?
A stranger in my body, able and yet unable, I tried the air:

“How many more years will we walk these dead sands?”
The mountain is glimpsed like a vision or a mirage.

Sands move on underfoot like a memory with no beginning,
and each place is every place.

Does the way go up or down? Are you here, behind my gaze?
Is my gaze there, ahead of me? Where have we come from?

Alone, the two of us have crossed vast marshes
on the slowly melting faces of the drowned.

For years we’ve been immortal.
In the attic, in Amsterdam, we saw terrible sorrow in the window.

How much longer shall we walk
between death and death, sand and sand?

A new past give us, a new death give us.
Give us this day the life of the day.

Translated by Fiona Sampson and the author

SEVEN LINES TO SUNRISE

And despite it all – life; despite it all – love.
We’ll indeed see the heart’s gate open to a world of hope.
In its paths we’ll stride again, wondering at its beauty, our spirits clear and peaceful:
we’ll indeed see the rising morning, the coming sunrise of Man.

Translated by Seth Michelson

אמיר אור
תפילת אורפיאוס

מָוֶת וְעוֹד מָוֶת, חוֹל וְעוֹד חוֹל
עָמַדְנוּ בַּכִּכָּר, רְעֵבִים לִהְיוֹת, וּכְמוֹ צֵל הָרִים

כִּסִּינוּ אֶת הָעִיר בִּתְמוּנוֹת הַשֵּׁנָה בְּהָקִיץ.
הָיְתָה אוֹ לֹא הָיְתָה?

זָר לְגוּפִי, יָכוֹל וְלֹא יָכוֹל, נִסִּיתִי אֶת הָאֲוִיר:
כַּמָּה שָׁנִים עוֹד נֵלֵךְ בַּחוֹלוֹת הַמֵּתִים הָאֵלֶּה?

הָהָר נִשְׁקָף כְּמוֹ חָזוֹן אוֹ תַּעְתּוּעַ
חוֹלוֹת נוֹסְעִים תַּחְתֵּינוּ כְּמוֹ זִכָּרוֹן בְּלִי הַתְחָלָה

וְכָל מָקוֹם -
הוּא כָּל מָקוֹם.

מֵאַיִן בָּאנוּ? הַאִם הַדֶּרֶךְ עוֹלָה אוֹ יוֹרֶדֶת?
הַאִם אַתְּ שָׁם, מֵאֲחוֹרֵי מַבָּטִי? הַאִם מַבָּטִי לְפָנַי עוֹד?

לְבַד חָצִינוּ אֶת הַבִּצּוֹת הַגְּדוֹלוֹת עַל פְּנֵי הַטְּבוּעִים הַנְּמַסִּים לְאִטָּם.
שָׁנִים הָיִינוּ בְּנֵי אַלְמָוֶת.

בַּעֲלִיַּת הַגַּג, בְּאַמְסְטֶרְדַם, רָאִינוּ צַעַר נוֹרָא בַּחַלּוֹן.
כַּמָּה נֵלֵךְ עוֹד בֵּין מָוֶת לְמָוֶת, חוֹל וְחוֹל?

הִיסְטוֹרְיָה חֲדָשָׁה תֵּן לָנוּ, מָוֶת חָדָשׁ תֵּן לָנוּ.
אֶת חַיֵּי הַיּוֹם תֵּן לָנוּ הַיּוֹם.


שֶבע שורות לַזריחה

וְאַף עַל פִּי כֵן הַחַיִּים, וְאַף עַל פִּי כֵן אַהֲבָה.
רָאֹה עוֹד נִרְאֶה אֶת שַׁעַר הַלֵּב
נִפְקָח אֶל עוֹלָם שֶׁל תִּקְוָה.
בִּשְׁבִילָיו שׁוּב נִפְסַע, עַל יָפְיוֹ נִתְפַּלֵּא
וְרוּחֵנוּ צְלוּלָה וּשְׁלֵוָה:
רָאֹה עוֹד נִרְאֶה אֶת הַבֹּקֶר עוֹלֶה,
אֶת זְרִיחַת הָאָדָם הַקְּרֵבָה.